אשתו של אביעד, אמא של רום, גיא ואלכס, חיה ונושמת אוכל, בישול, מסעדות טובות, וכל מה שכיף באירוח, במיוחד כשזה מגיע עם כלים יפים וקרמיקות שאני פשוט מאוהבת בהן.

 

גדלתי בבית שבו ארוחות משפחתיות היו הדבר הכי טבעי בעולם, שישי בערב, שבת בצהריים, תמיד אצל סבתא אחרת, ובהמשך אצל אמא שלי.

מה שהכי אהבתי זה איך הארוחות תמיד חיברו בין משפחה לחברים, מסורת שעברה מסבתא לאמא שלי ועכשיו היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

 

לסבתא שלי הייתה גישה מאוד יצירתית, היא ידעה לאלתר מכל דבר, אבל דווקא כשהיה צריך להעביר מתכון, היא כתבה הכל בדיוק מופתי.

אמא שלי, לעומתה, לא אהבה לאלתר בכלל, אבל חיפשה כל הזמן רעיונות חדשים בספרי בישול ובעיתונים וניסתה לגוון.

 

כשהייתי סטודנטית התחלתי לבשל בעצמי, נראה שירשתי קצת מכל אחת מהן. בהתחלה בעיקר חששתי, שלא ייצא טעים, שלא אעשה טעות, אבל עם הזמן מצאתי את הנישות שלי.

היום אני אוהבת במיוחד ליצור שילובים של אוכל בריא וטעים, והכי, להכין אוכל של בית, כזה שמייצר זיכרונות לילדים שלי.

 

כשהייתי בחודש מתקדם בהריון עם האמצעי שלי, גילו לאמא שלי סרטן בשלב מאוד מתקדם. לצערי, היא כמעט לא זכתה להכיר אותו, ונפטרה כשהוא היה רק בן חודש.

 

ברגע ההוא עמדו בפניי כמה אפשרויות, ואני בחרתי להמשיך את המקום שהיא השאירה, להמשיך לארח, להמשיך לבשל, ולהכין את ארוחות שישי וחג למשפחה שלי.

כי בשבילי, בית זה אוכל ואוכל זה בית.

 

היום, המטבח הוא המקום השמח שלי. אני יכולה לבשל שעות בלי לשים לב שהזמן עובר. לפעמים עם מוזיקה רועשת, לפעמים בשקט מוחלט, אבל תמיד מהלב.

ויותר מהכל, אני הכי אוהבת את הרגעים שהילדים שלי נכנסים למטבח ומבשלים איתי.

 

אז נעים מאוד, זו אני.

ואיזה כיף שבאתם להצטרף אליי למסע המדהים הזה.